הצהרת הון היא דו"ח המשקף את ההון של הנישום (בעל תיק במס הכנסה) לנקודת זמן מסוימת. היא מהווה כלי עזר מרכזי בידי מס הכנסה לקביעת סבירות הכנסתו של הנישום ומסייעת בגילוי של הון שחור, דהיינו חשיפת הכנסות נוספות שאינן מדווחות בדוחות השנתיים המוגשים למס הכנסה. באמצעות הצהרת ההון מתקבלת תמונה כוללת על ההון הנקי של הנישום, וכיוצא מכך סבירות לרמת הכנסתו האמיתית. קביעת ההכנסה באמצעות הצהרת הון מבוססת בין השאר על העיקרון, שהרכוש של הנישום – לרבות ההוצאות שלו – מקורו בהכנסות או תקבולים כלשהם, וחייבת להיות התאמה סבירה בין הנתונים. במקרה שההון של הנישום גדל, או שהיו לו הוצאות כלשהן מעבר להוצאות המחיה שלו, מבלי שניתן להסביר מהיכן נוצר הגידול בהון או כיצד מומנו ההוצאות – פקיד השומה ידרוש ממנו הסברים.
מדי שנה נדרשים עשרות אלפי בעלי עסקים, בין אם הקימו עסק עצמאי (עוסק מורשה או פטור) ובין אם הקימו חברה בע"מ, להגיש הצהרת הון ראשונה למס הכנסה. נוסף אליהם ייתכן כי גם אנשים פרטיים, אשר לגביהם יש לרשות המיסים מידע על רכישת נכסים ו/או פעילות בשוק ההון או על קבלות הכנסות שעליהן לא דיווחו, יידרשו להגשת הצהרת הון. עקרונית, משקיע רגיל, הפועל בהיקף נמוך יחסית, בשוק ההון אינו חייב בהגשת הצהרת הון. במקרים חריגים משקיע עשוי להידרש להגשת הצהרת הון, כאשר יבצע מספר רב של פעולות קנייה ומכירה, כך שפעילותו תהפוך מפעילות הונית לפעילות עסקית; או לחילופין במקרה שיגיע לשיעור החזקה של 10% מהזכויות בחברה מסוימת.
להצהרת ההון הראשונה יש חשיבות מכרעת על הצהרות ההון הבאות. חשיבותה היא ביצירת בסיס הון ידוע לצורך השוואה עם הצהרת ההון הבאה, שאותה יידרש הנישום להגיש בעתיד לבוא. הדרישה להצהרת הון, שאותה נדרש הנישום להגיש לראשונה, מתקבלת בדרך כלל בשנה/שנתיים הראשונות לפתיחת העסק. המועד להגשת הצהרת הון הוא בדרך כלל תוך 120 יום ממועד קבלתה, ואחת ל-5-6 שנים נשלחת דרישה להגשת הצהרת הון על ידי רשויות המס. המטרה היא לערוך השוואת הון ביחס להצהרה האחרונה שהוגשה ולבקר האם ההכנסות שהוצהרו על ידי הנישום בדוחות השנתיים הם סבירים ביחס לשינוי בהון.
הצהרת הון הינה דוח מורכב החובה בתוכו מספר רב של משתנים יש לבחון בין היתר מהם השימושים ומהם המקורות לכסף. בין היתר יש להתחשב בהכנסות מעסק, ממשכורת, פיצויים, תגמולים, קצבאות, שוק ההון, רווח הון, הכנסות משבח על מקרקעין, שכירות של נכס, ירושות, מתנות, זכיות וכולי. יחד עם זאת יש לקחת בחשבון סבירות של הוצאות למחייה (ישנם לוחות מחייה המשמשים כעזר לתחשיב סביר של הוצאות מחייה של משק בית בתנאים שונים), ותשלומי מיסים ישירים. הון הנישום מורכב מהנכסים (העסקיים והפרטיים) בניכוי ההתחייבויות שלו בארץ ובחו"ל. הנישום נדרש לדווח על היקף ההון הכולל של התא המשפחתי, ומשכך יש לכלול בהצהרת ההון גם את בת/בן הזוג וילדי הנישום שלהם טרם מלאו 18 שנה. קיימת חובה להצהיר על נכסים והתחייבויות גם אם אינם רשומים באופן פורמלי על הנישום; זאת בהתאם לעיקרון השליטה, אשר לפיו ככל שיש לנישום שליטה על הנכס, הוא יידרש להציג את הנכס בהצהרת ההון.
הרישום בהצהרת ההון הוא על בסיס עלות – הפריטים בהצהרת ההון נרשמים במחיר ששולם (עלות) בעת רכישתם ולא בערכם האמיתי בשוק (שווי). כלומר, יש להציג כל נכס בהתאם לסכום ההשקעה בפועל.
במקרה בו נכס התקבל במתנה או בירושה, הוא יירשם בהצהרת ההון בעלות אפס (הרי הנכס לא נרכש מכספו הפרטי של הנישום). אולם אם הושקעו בנכס כספים נוספים, יש להוסיף את העלויות בהתאם (לכן חשוב לשמור מסמכים אשר קשורים למתנות וירושות).
בטרם מילוי הטופס והגשתו למס הכנסה, יש לנקוט משנה זהירות ולהתייעץ עם גורם מקצועי מוסמך אודות הכנת הצהרת ההון – זהו צעד הכרחי, שכן זהו דוח חשוב ומורכב ויש למלאו בקפידה. יש לשים לב כי אי-הגשת הדוח או השמטת פרטים מהוות עבירה על-פי פקודת מס הכנסה ועלולה לגרור עמה הטלת קנסות וסנקציות.